שיחה של הגאון הצדיק ר׳ חיים יצחק קפלן שליט״א משגיח בישיבת חברון

שיחת הגרח"י קפלן שליט"א
משגיח בישיבת חברון
ור״מ ישיבת פחד יצחק

באמת מה קורה כשאדם מתאבד, מאבד עצמו לדעת, בעצם הוא מודיע להקדוש ברוך הוא שאני מתפטר, מידי קשה לי, אני מתפטר, במתים חפשי, אבל אדם לא יכול להתפטר, כך אומר החובות הלבבות, כבר יצא מרשותו ואדנותו להמרותו, אדם יודע שהוא חייב להקב"ה לחיות ואין לו רשות לשלוח יד בחיים שלו, הוא כאילו גוזל את הקב"ה, לא גוזל אלא שליחות יד של נפקד שמועל בפקדונו, אז שתי הדברים האלו הולכים ביחד, יש לאדם את החיים מצד אחד שהוא יודע שזה לא שלו, אבל דוקא בגלל שזה לא שלו הקב"ה נותן לו, על ידי שהקב"ה נותן לו כך הוא מכיר שזה לא שלו, מודה אני לפניך שנתת בי, בזה הוא מכיר שהחיים לא שלו, אתה בראת אתה יצרת אתה משמרה בקרבי, זה חיים שלך, יהודי חי בכנות, בריאליות, הראליות של הקב"ה עם האדם, כמו שזה אמור להיות, ויפח באפיו נשמת חיים, יש באדם חיים מהקב"ה, יש באדם את החיים אבל זה חיים של הקב"ה.

ויש בזה עוד ענין, שגם זה שייך למה שדיברנו קודם אבל גם עומד בפני עצמו, זה שמעתי מר' שלמה ברויאר, ר' שלמה ברויאר אמר לי שבוע שעבר כשפגשתי אותו בזה הלשון, הוא לא הרויח, אותם בושות יש לו גם שם, דיברנו קודם שלא מדברים על מישהו או על משהו, אולי גם אם אנחנו נלמד מה שאנחנו צריכים ללמוד שחזקה שכך יהיה בעזר ה', אז גם לנפשו האומללה של המסכן הזה יהיה תיקון, מה שאנחנו יכולים לעזור לו, אז הוא אומר, הוא לא הרויח, גם שם יש לו, אמר שר' ישראל אומר, אותו אדם שחי כאן אותו אדם נמצא שם, מה הפירוש, אדם חושב שהוא בורח מהעולם וצריך להתמודד עם גיהנום, עם בית דין של מעלה, יהודי אף פעם לא רוצה לעזוב את העולם, יהודי תמיד רוצה להשאר, על כרחך אתה מת, הוא רוצה לתקן, מי רוצה לעמוד במשפט, אבל אדם חושב מהצרות של העולם הזה נדמה לו שהוא יכול לברוח, ואדם צריך לדעת שזה פשוט במציאות לא נכון, כשאומרים שיהיה לו אותם בושות שם לא הכוונה מהקב"ה והמלאכים וכל הצדיקים כל בני מתיבתא דרקיעא, גם, אבל הוא חושב שהוא בורח מהשכנים שלו והמכרים שלו, הוא צריך לדעת שהם רואים אותו גם שם, יותר מדויק הוא מרגיש אותם רואים אותו גם שם, זה דבר גדול הענין הזה, זה ווארט עצום של אמונה.

ר' אליה לופיאן היה מביא את התרגום יונתן, סוף קהלת, את כל מעשה האלקים יבוא במשפט על כל נעלם, כל מילתא דאיתעבדא בצנעא לסוף עתידא להתפרסם לכל בני אנשא, שכל מה שאדם עשה בעולם, צריך להתבונן בזה, בחדרי חדרים, כל החיים, בסוף כל אלו שמכירים אותו כולם יהיו שם ויראו את המעשים שלו לעיני כולם, כל המעשים שלך יהיו נחשפים לעיני כל, אז זה ביום הדין הגדול, אולי לפני זה, אבל זה יהיה בסוף דבר, הנקודה כאן שהאדם נדמה לו שהוא באיזה מצב קשה, שאנשים מסתכלים עליו, צריך לדעת שכשיגיע לשם יהיה לו אותו דבר, מאותם אנשים, עולם הזה ועולם הבא זה אותו דבר, זה לא איזה דבר שלא בא לעולם, משהו אחר, רק פה אפשר לתקן ושם אי אפשר לתקן, לא משנים מצב.

אז אחד ישאל, זה רק עם בושות שמגיעים לו, אבל מה עם בושות שלא מגיעים לו? האם גם זה ישאר, התירוץ הוא, אדרבה זה גם אפיקורסות, אז מי עושה לו את הבושות האלו, הקב"ה, אז ודאי הוא ימשיך, באופן שנראה לו אבל ודאי ימשיך, יש מיתה מכפרת, אבל החת"ס אומר שלא שייך מיתה מכפרת בכהאי גוונא, אדם צריך לדעת, זה דבר גדול מאוד שעלינו לדעת, שעולם הזה ועולם הבא זה לא שתי עולמות, זה אותו עולם, מאוד חשוב להכיר בזה וללמד את עצמנו את זה, זה דמיון שיש לאדם שהעולם הזה זה עולם שהוא יכול להתפטר ולסיים אותו, כתוב וייצר, שהאדם נברא עם שתי יודין, יצירה לטב ויצירה לביש, זה שהאדם יש לו עולם הבא זה בתוך הוייצר של האדם, העולם הזה והעולם הבא הוא בתוך האדם עצמו.

האמת היא אפשר לשמוע את זה בצד הזכות החיובי, חסידים אומרים שר' משה לייב סאסובר היה לו איזה חלום שהוא לכאורה בגן עדן והוא יושב על אותו שולחן שבור ויושב ולומד ואומרים לו שהוא בגן עדן, אז הוא שואל הוא באותו מקום שהוא היה, אמרו לו הצדיק לא הולך לגן עדן, הגן עדן נמצא אצלו, הן הן הדברים, ורחמנא ליצלן להיפך. באמת המחלוקת של ר' שלמה ברויאר עם מי שמתאבד זה המחלוקת של המחבר של פשוטו של מקרא עם רש"י, הפסוק אומר בפרשת מקץ יהודה אומר וחטאתי לאבי כל הימים, אומר רש"י מה זה כל הימים, צריך להגיד כל חיי, אומר רש"י זה עולם הבא, והוא אומר כל הימים כל ימי חיי, והוא משקר שזה כתוב באברבנאל, אבל זה לא כתוב באברבנאל, באברבנאל כתוב שלא יהיה לי כפרה כל הימים, שמה פירוש חטאתי שלא יהיה לי כפרה כל הימים, אבל זה שחלקו על רש"י וכתבו שכל הימים הפירוש כל ימי חיי זה לא מאברבנאל, זה מאלו שכן אומרים שעולם הזה ועולם הבא זה שתי עולמות, אז יהודי אומר כל הימים הוא מתכוון עולם הבא? זה לא נראה שיהודה כך התכוון, ודאי שבפסוק מתכוונים כל ימי חיי, אבל רשי מלמד אותנו שכשהוא אומר 'כל הימים' זה הימים, הימים של האדם זה עולם הזה ועולם הבא, זה הימים, בפרשת ויגש רשי אומר על הפסוק אמותה הפעם, שחשבתי שאני ימות שתי מיתות בעולם הזה ובעולם הבא, ועכשיו אני ימות מיתה אחת, זה הפשטות, ככה מדברים, זה הפשוטו של מקרא והפשוטו של יהודה ושל יעקב.

נשמה שנתת בי טהורה היא, אתה בראתה אתה יצרתה, אתה משמרה מקרבי, ואתה עתיד ליטלה ממני כמו שהיא, ולהחזירה בי כמו שהיא, זה אותו דבר, הגם שיעבור כל התהליך זה הנשמה הזו, זה יסוד האמונה והעבודה כולה, על זה אומרת המשנה באבות, אל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך, אל תחשוב שהשאול זה מקום לברוח, שום דבר לא משתנה שם, אתה לא בורח מכלום, אבל זה העבודה של האדם, שהגן עדן יגיע אליו, זה כל יסוד העבודה, הכל מתחיל מעולם הבא, שהאדם אמור להגיע לעולם הבא, וכל העולם הזה זה פרוזדור, וזה המציאות של האדם, זה עולמו, חובת האדם בעולמו, הולך לבית עולמו, העולם הבא. במסילת ישרים גופא מי שלומד את הפרק רואה שעולמו מתפרש גם על העולם הזה וגם על העולם הבא, שמעתי בשם האלטר שלהתענג על ה' הכוונה גם כאן בעולם הזה, זה אותו עולם.

Видео שיחה של הגאון הצדיק ר׳ חיים יצחק קפלן שליט״א משגיח בישיבת חברון канала ובערת הרע מקרבך