ישעיהו ליבוביץ: "הר הבית והכותל אינם מקום קדוש"

ישעיהו ליבוביץ - מאי, 1968
ארץ ישראל אינה ארץ-הקודש והר-הבית אינו מקום קדוש אלא מבחינת קיום המצוות המיוחדות הקשורות בארץ זו ובמקום זה (ר' משנ' כלים, פ"א, משנה ו' !) ; לא ניתנו המצוות לארץ ולהר משום שהללו "קדושים", אלא "קדושתם" באה מן המצוות. הרעיון שיש לארץ מסוימת או למקום מסוים "קדושה" מצד-עצמם הוא רעיון אלילי מובהק. צא וראה מה אמר ירמיהו הנביא על "קדושת" בית-המקדש, כאשר מפירי התורה והמצוות קראו לו בשם "היכל ה' ". לאומנות ופאטריוטיזם כשלעצמם אינם ערכים דתיים. נביאי ישראל בתקופת בית ראשון וחכמי ישראל בתקופת בית שני - רובם היו "בוגדים" מבחינת מושגי הלאומנות והפטריוטיזם החילוניים. הרבנים הטוענים היום להחזקה בשטחים "מנימוקים דתיים" אינם ממשיכי המסורת של אליהו הנביא אלא של 850 נביאי הבעל והאשרה "אוכלי שולחן איזבל" ; לא ממשיכי המסורת של מיכיהו בן ימלה אלא של 400 נביאי אחאב.

הדיסכותל
פורסם ב "הארץ", 21.7.1967
וגם בספר יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל

שפע המאמרים, הנאומים והדרשות והמכתבים-לעתונות של נציגים דתיים, מפלגתיים ורבניים, על המשמעות הדתית והלאומית של שחרור הכותל המערבי, על ההתעוררות הדתית והאחדות הלאומית שהתבטאו ב"עליה לרגל" של המונים לכותל בחג-השבועות שחל עשרה ימים לאחר יום השחרור, וכו' וכו' – כל זה מחייב תגובה ברורה.
מאז העמיד המלך הרשע מנשה בן חזקיהו פסלים וצלמים בבית-המקדש והעביר את בנו באש בעמק שבמורד הר-הבית, ומיום שהועמד "שקוץ משומם" במקדש ע"י המלך הסורי-יווני אנטיוכוס אפיפנס ומשרתיו היהודים המתייוונים, מאז ועד היום הזה לא היה חילול-השם כאותה עליה לרגל לכותל המערבי של 200,000 יהודים ב-20,000 כלי-רכב ביום חג-השבועות הזה, וכן כעובדה שנקבעו ע"י משטרת ישראל מגרשי-חניה מיוחדים במורד הר-הבית למכוניות מבקרי הכותל המערבי בשבתות, ולא היה בזיון לתורה וליהדות כתופעה של אלפי יהודים ויהודיות היורדים עתה מדי שבת בשבתו לעיר העתיקה לקניית "מציאות" בבזאר הערבי.
אשר לליכוד הלאומי בצלו של הכותל – הנה הצעתי : תתוקן הרחבה שלפני הכותל כדיסקוטק הגדול ביותר במדינת ישראל, וייקרא שמו "דיסקוטק השכינה". דבר זה ישביע את רצונם של כל החוגים והפלגים בעם : של החילוניים – בשל היותו דיסקוטק, של הדתיים – בשל שם השכינה הנקרא עליו. דבר זה ישמש סמל נעלה לאחדות העם המיוצגת ע"י הקואליציות שמן המפד"ל עד מפ"ם בממשלת ישראל ומן מפא"י עד אגודת-ישראל בעיריית ירושלים – סמל למשטר האתיאיסטי-קלריקאלי של המדינה החילונית הידועה בציבור כדתית.

למה כולם רוצים פתאום לעלות להר הבית - מאמר מאת תומר פרסיקו
תקציר:
העלייה להר הבית לא תמיד הייתה משאת נפשם של הדתיים והמחנה הלאומי, ובוודאי לא של התנועה הציונית בראשית דרכה. אבל במהלך השנים התערבבה התחייה הלאומית עם התחייה הדתית, המדינה הממשית אכזבה והמיעוט השולי בעל הכמיהה לבית מקדש שלישי הפך למיינסטרים.
לקריאה https://tomerpersico.com/2014/11/13/zionism_and_the_temple_mount_part1/

איך הכותל הפך למקום קדוש? - מאמר את עופר אדרת
תקציר: העדויות הראשונות להפיכתו של הכותל המערבי לאתר תפילה קדוש קיימות רק מהמאה ה-16.
הכותל הפך לאתר קדוש רק בעת החדשה המוקדמת. לאחר שהועתקו המסורות שבמקורות חז"ל מהכותל המערבי של המקדש לכותל המערבי של הר הבית. עד אז היהודים התייחסו עליו כקיר תמך חסר חשיבות.
https://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.2020004

Видео ישעיהו ליבוביץ: "הר הבית והכותל אינם מקום קדוש" канала יהודי לשעבר Ex-Jew